לתפילה יש כוח אדיר. לעשייה עוד יותר. אפרת שר הסתובבה במקלטים בצפון הארץ

רצון האלוהים הוא שאושר מושלם יהיה מנת חלקי"

הנה הבשורה המשמחת האחת שיכולה לחלץ אותנו מתחושת קורבנות, אשמה, סבל ,עצב ומחסור.
אלוהים אוהב אותנו ורוצה באושרנו. אין לו רצון אחר אלא שנהיה מאושרים. אנחנו יכולים לבחור יחד אתו ברצונו באושר עבורנו. אנחנו יכולים גם להמשיך ולא להיות שותפים ברצונו. בעולם הזה אנחנו יכולים לגרום אושר איש לאחיו ולזכור את רצונו של אלוהים באושר עבורנו.

התעכבות על כעס ותסכול כי הדברים לא מתרחשים כפי שהיינו רוצים היא חסרת תכלית. אינה מובילה לשום מקום, ויוצרת עוד כאב בעולם. לגרום למישהו אושר מחייב אותנו לבחור באושר עבור עצמנו

רצון האלוהים הוא שנהיה מאושרים. לא חטאנו ולסבל אין סיבה. עלינו להסיר מעלינו את תחושת החטא והאשמה.

אושר הוא תכונה של אהבה. להיות מאושר משמעו להיות אוהב. אי אפשר לחוות אושר במקום שריק מאהבה. האהבה הנמצאת בכל מקום היא הקובעת כי גם השמחה אינה נעדרת משום מצב. אלוהים מבקש שנהיה מאושרים. אלוהים מבקש שנהיה שותפים לרצונו. על החלק הראשון אין לנו שליטה. אלוהים קבע את אושרו באושרנו. אלוהים קבע את אושרנו. עתה הבחירה חייבת להיות בידינו. האם ניענה לבקשתו לאושר עבורנו או שמא נסרב?
אין רגע לשפוט, אפילו לא את מעשיך

המלחמה תפסה אותי באמצע כתיבת המאמר הזה. עזבתי אותו ונסעתי עם בן זוגי ספי ועם חברים יקרים לצפון. הרגשנו חסרי אונים בישיבה בבית, הרגשנו גם פחד וחוסר ודאות, אבל הקריאה של הלב היתה חזקה יותר. החלטנו לעשות מעשה. כמו שקורה כשלוקחים החלטה – דברים פשוט מסתדרים מאליהם. שבוע קודם ישבנו יחד עם חברים בדואים ותלמידים של הקורס בניסים ותרגלנו יחד במשך יומיים שלום. אבל עכשיו צו השעה היה להביא את השלום לידי עשייה. כשהמלחמה פרצה הזמנתי תלמידים וחברים, ומרכזים רוחניים לנהל מידי יום תפילות שלום. גם חברים רבים מחו"ל התגייסו. היה נדמה כאילו די בכך שנשב בעורף ונתפלל. אנחנו הרי יודעים איזה כוח עצום יש לתפילה! אבל לא היה די בכך. טלפון של דני ואבשלום בשבת בבוקר קרא לנו פשוט לעלות על הרכב ולנסוע לנהריה.

במרחק של 5 שעות מן המדבר המציאות לגמרי אחרת. רחובותיה הריקים של נהריה קיבלו אותנו עם רמזורים מהבהבים, חנויות עם חלונות ראווה מנופצים ואחרות אטומות עם קרשים וקרטונים. הגענו אל קו האש. מי שנשאר הם אלו שלא יכלו או לא רצו לעזוב. התייצבנו ועשינו כל מה שנדרש, חלוקת אוכל במקלטים, עזרה נפשית לאנשים שלא יצאו לאוויר הפתוח במשך ימים רבים, קצת תרגילי נשימה, קצת יוגה, שרנו, נגנו, סיפרנו סיפורים מן המדבר, הרגענו, ליטפנו, אהבנו, הבאנו שקט ובעיקר היינו מאושרים.

ארץ אחרת. חיילי צד"ל על משפחותיהם, אזרחים לבנונים ענודי צלבי זהב ענקיים שאומרים אל תפגעו בנו. ארגנטינאים שאינם יודעים את השפה ואין מי שיסביר להם מתי אומרים "לא לצאת מהמקלטים", מתי אומרים "להישאר במקלטים" (לא שיש הבדל), רוסים זקנים שביקשו שנשב ונדבר אתם קצת, ורוסים אחרים שאי אפשר אפילו לדבר איתם במילים. ילדים שלא יכולים לנוח לרגע, והורים שכבר התעייפו מהחופש הגדול במקלטים ובכלל. קיבוץ גלויות מוזר, וקצת כמו מגדל בבל, גם כאן אסון מהול

בחוסר יכולת לתקשר. שכנים שלא כל כך הסתדרו ביניהם לפני, יושבים עכשיו ביחד כי אין ברירה. כשעושים עבודת אור גם במצבים בהם אנשים מתלוננים, הדברים נראים אחרת. השיפוט נזנח באופן אוטומטי ומה שרואים זה את הקריאה לאהבה. מה שאנשים חושבים על המלחמה ועל המצב נהיה חסר משמעות. מי שעסוק בנתינה ובעשייה מוצא שאין בדיבורים תועלת. אינך עסוק באור שאתה מביא, אם גדל הוא בעשייתך או מתרחב עם מעשיך. אין שפיטה. אתה פשוט שם. אתה עושה. ואין רגע לשפוט, אפילו לא את מעשיך

שלא כמו במפגש רגיל, כאן אין זמן להיכרות, לגישוש, לבדוק עם מי מתאים לדבר ועם מי לא. כל המחיצות נשברות ברגע. אנחנו כאן ועכשיו. אפשר לתת לזה הרבה שמות. יוגה בחיי היום יום. להיות ברגע. שלום בכל צעד, להיות באין. כולם רק שמות. אנחנו פשוט שם. בין נפילות הקטיושות ומצוקת האנשים אין לזה שם. אנחנו פשוט עושים. כל מה שצריך. נמצאים כאן ועכשיו. אין זמן אפילו לחשוב מתי ואיפה תיפול הקטיושה הבאה. או שאתה יודע שאתה מוגן ואז אתה עסוק במעשה, ואם אתה לא מרגיש מוגן מוטב שתשב במקלט ואל תצא.

לתפילה יש כוח אדיר. לעשייה עוד יותר. נכון שהעולם הזה הוא אשליה אבל לא כדאי שנשתמש בזה כתירוץ לאי העשייה שלנו. אפשר לפעול בעולם הזה ביחד עם חוקי הרוח, ולעשותו לטוב יותר. ללא אשמה על מה שאין באפשרותנו לעשות אבל עם קצת הסכמה לראות את "רעך כמוך". דרך הנתינה של הפיזי נפתח פתח להגיש את השלום והאור. השלום הוא דבר אקטיבי. הוא מעשי. השלום הוא המגע שלנו אחד בשני ועם העולם. במילה טובה, בליטוף, בהגשת עזרה, בסילוק חומות ומחיצות. השלום נמצא בעיניים של האנשים. השלום הוא בעשייה המשותפת. ביחד. השלום כבר כאן. וכמו שכבר אמרנו במעמד הר סיני. "נעשה ונשמע"!