לפני 9 שנים בערב פסח יצאתי עם אישי ספי למסע של 10 ימים במדבר. ספי אני ושתי נאקות. לבר במדבר. הלכנו במקומות בהם אין נפש חיה ואיש אינו יכול להגיע אלא עם גמל. 10 ימים של מדבר מדהים רב גוני, הרים, וואדיות, ומדבר. מדבר.
הולכים ושותקים. הולכים בדממה. ככול שמעמיקים יותר מתמזגים עם המדבר, עם ההרים, מתמזגים עם הבריאה. השתיקות נכחו מתוך עצמן. לא היה צורך להכריז "עכשיו שתיקה". זה קרה. זה היה. מדבר עצום, מאופק עד אופק, שיטה מלבלבת אחת, עצים שנעקרו ברוח, והשאר שממה. ובדרך ממצאים ארכיאולוגים רבים. בדרכי השיירות העתיקות, שיירות הגמלים כפרים שנשתמרו בגלל יובש המדבר, כאילו כרגע עזבו אותם. בקעה מלאה בשרידי מקדשים, אבנים ניצבות במעגל בפתחו של כל שרידי בית. הוד וכבוד. למדבר יש את האלוהים שלו. אלוהי המדבר. אלוהי האדם שבמדבר. על אבני גיר שבשולי וואדיות ציורי סלע. האות א המוקדמת, בדמות האל יה. אל הגשם. לזה אנחנו מתפללים. לגשם.

תחילתו של מסע מצרים של העם מתרחש כשאברהם אבינו יורד מצרימה לשבור שבר. 'וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ' (בראשית יב י) אלא ששם גם מתרחשת דרמה גדולה שתשפיע עלינו רבות מאוחר יותר. אברם שרוצה להציל את עורו מבקש משרי אשתו שתאמר למצרים כי היא אחותו. התחבולה הצליחה. פרעה שנפעם מיופייה של שרי לוקח אותה ומיטיב עם אברם בעבורה. פרעה נותן לאברם גמלים וחמורים, אתונות, צאן ובקר, עבדים ושפחות. הגר המצרית היא שפחת שרי אשר הגיעה אל המשפחה כשפרעה משלח את אברם על מתנותיו ועם שרי אשתו.
מקץ 10 שנים להיותם יחדיו מששרי אינה יכולה ללדת היא מבקשת מאברם ומהגר לחבור וללדת לה בן.
לאחר הולדת יצחק מגורשת הגר ביחד עם ישמעאל למדבר.

כדי להבין את יציאת מצרים מבחינה רוחנית צריך להבין את הכניסה למצרים והיציאה הראשונה. את המעשים שעשתה המשפחה ואת הכניסה המחודשת מאוחר יותר לתקופה של עבדות.
הגר הייתה שיפחת שרי, וחז"ל אומרים שהיתה בת פרעה. היחס שקבלה לא היה מקובל בכנען של אז. על פי חוקי כנען שפחה אשר ילדה לאדוניה בן, יחשב הבן לבן הגבירה. הוא ואמו לא יגורשו.

אלוהים באחד שמשיחותיו עם אברהם, לארח גירוש הגר, מסביר לו על גלות מצרים ועבדות מצרים. 500 מאות שנה של עבדות.
אפשר שיש כאן הזדמנות לתיקון, ללמידה עבור שבט אברהם כולו. לחזור ולתקן את אשר ארע, לתקן את הקרמה המשותפת. הגר וישמעאל המצריים, המגורשים בחוסר כל למדבר פארן, מארחים את יעקב, נכדו של אברהם, ואת ניני אברהם, בניו של יעקב.
כפי שהיתה הגר שיפחה, יהיו עכשיו בני אברהם עבדים. כפי שעינו המצרים את בני ישראל במצרים, כך עינתה שרה אמנו את הגר שפחתה, ללא התערבותו אשל אברהם איש השלום.

במדבר הפארן, באחד הלילות ראיתי חיזיון. הוא היה אמיתי. הוא היה חי. בני ישראל יוצאים ממצרים. ראיתי את המדבר, את מעברי ההרים בהם הלכו, בחזיוני הייתי אחת מהם. זה היה מחזה מרגש. כשהתעוררתי מהחיזיון הייתי נרגשת. אי אפשר לתאר במילים את היופי. עדיין לא עם, משפחות, שבטים, הולכים במדבר לבושים בבגדים טובים, יפים, צבעוניים, מבדים מבריקים, משובחים.
זו בהחלט לא היתה התמונה צפויה בשבילי.

הגר שעברה מהיותה בת מלך פרעה ולמודה בחיים טובים משלמת מחיר שמחליט הפרעה. ועוברת לחיי רועים פשוטים עם משפחת אברהם. גם אם היה הוא רב בצאן ובמקנה, חיי הנדודים במדבר אינם קלים. עורבים בארץ כנען למצוא מרעה, חופרים באר למצוא מים ולבסוף מושלכים במדבר על סף מוות.
בני יעקב, בני ישראל היוצאים מארץ מצריים ברכוש גדול, מגורשים. ממש כמו הגר מושלכים אל המדבר. מחפשים מקורות מים, מחפשים אוכל. אלה המורגלים בפינוקי מצרים עוזבים הכל אל השממה.
כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם. (שמות יב לט)
גורשו על ידי הפרעה שלא יכול היה עוד לסבול את כישופי משה. וכבר יש חוקים חדשים. נוסעים מרעמסס סוכתה. והצו הראשון חוקים לאלה שאינם מבני ישראל. חוקי חירות לעם ולנוכרי. תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. (שמות יב מט). לתקן את האוול, לרפא , לבקש מחילה מהגַר המצרית שלא היה חוק מגן מגרוש ושיעבוד. משה ידע מדוע היו בני ישראל במצרים 430 שנה. והתיקון הראשון שרשם הוא תיקון להגר.

ספי 2 נאקות ואני במדבר. הולכים בדממה. אבנים, סלעים, משטחי אבן גיר וציורי סלע. אלפי ציורי סלע.
למרגלות הר כרכום. הסערה בעיצומה. גשם רב ניתך, הרוח עז, ערב פסח. לבד במדבר.
מחפשים מסתור. כמה אבנים שהונחו על ידי בדואים שעברו לפנינו משמשים מעט הגנה. שמים את שקי הגמלים על שקי השינה שהגשם לא יחדור. אבנים בשוליים שהרוח לא תיקח איתה הכל. ערב ליל הסדר. לא פאר, לא בגדי חג, מעט מזון. זמן להניח. להרפות. לשחרר. לעזוב.

בוקר מוקדם. האוויר כחול. הרוח פסקה. שתי נאקות בוטחות בי. פוסעות אחרי. הנאקות לימדו אותי מהר מאוד שהן חשות את מה שאני חשה. במעברים צרים בהן אני חוששת שהן לא תעבורנה הן מסרבות ללכת. במקום בו אני בוטחת הן אחרי בבטחה. הולכים יחד. במדבר. במעלה ההר.
כאן הלכו משה ובני ישראל. סבבו ובאו והלכו. 40 שנה. ציורי סלע על ההר ולמרגלותיו. 12 מצבות אבן. 12 שבטי ישראל. ליד מצבות האבן מזבח. "וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". (שמות כד ד) אם לא אלוהים שקידש את ההר, הרי אנשים שחיו עליו ולמרגלותיו קידשו אותו בציורי סלע רבים, בפסלים ובצלמיות. בעוברינו במדבר מנחל פארן אל הר כרכום ובהמשך, לאורך הדרך כולה, צלמיות אבן ומקדשים למרגלות ההר מקדשים את ההר. הטבע כאן חזק. ההרים נישאים. הניגודים מרשימים. מי שחיו כאן אלפי שנים לפנינו קדשו כל הר. אי אפשר אחרת במקום הזה העצום. הכל מלא בתפארת. הולכים בהכרת תודה על הכוח שבכל. הולכים ללא מפה אל הארץ המובטחת. זבת החלב והדבש.

בני ישראל החוזרים מגלות מצרים, דורות ששילמו בשנות עבדות בעבור הגר וישמעאל. חוזרים על עקבות בני יעקב שירדו מצרימה לשבור שבר. ועכשיו יש לחוקק חוקים הומניים חדשים. שונים מחוקי אברהם אבינו שבא מחרן והביא משם את חוקיו, שונים מחוקי כנען, שונים מחוקי מצרים על פיהם חיו.
מוותרים לא רק על מותרות מצרים, על סיר הבשר, לא רק מוותרים על הזהב אותו גנבו מהמצרים בלכתם, הם מוותרים על זהותם. בני ישראל במדבר נקראים לחזור ולהאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב, אותו קצת שכחו. הם נקראים לחוקים חדשים, חוקי מוסר וכבוד לזולת. הם נקראים לשנות לא רק אורח חיים אלא דפוסי חשיבה והתנהגות. למדבר יש את חוקיו שלו, אשר מי שאינו נענה להם עלול למות. העם חייב ללכת ביחד. אסור להתרחק מן המחנה. יש בכך סכנת חיים. אין לאן ללכת. ישנו רק המדבר. אם במצריים היה קשה הנה במדבר קשה שבעתיים.

אברהם אבינו יוצא עם בנו יצחק לעקוד אותו על המזבח מיד לאחר גירוש ישמעאל. אם נלקח ממנו בנו הבכור הרי הוא מוכן לוותר על בן זקוניו. עוקד על המזבח קורא אליו המלאך ומונע את המעשה. זה ההר המקודש בידי אברהם לאלוהים על שום המראה אשר ראה. "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה" (בראשית כב יד). משה הבא אחריו קורא נקרא להשיל נעליו מפאת קדושת המקום. אף הוא רואה מלאך ממש כמו אברהם .
"וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ–כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה (שמות ג א-ב)
משה מתבקש להסיר נעליו. הוא הולך על אדמת קודש. הוא עומד על הר קדוש. על הר שיש לו שם. אברהם הוא שקידש אותה לאלוהים. וכמו אברהם שארה את המלאך על ההר כך משה. משה רואה את המלאך לפני התגלות האלוהים אליו. לפני קבלת הצו מאלוהים להיות שליחו ולהוציא את עמו ממצריים.

ממשיכים בדרך מהר כרכום אל נחל כרכום. לצידי הנחל תלוליות קברים. ספי אומר, במקום שבו יש מים יש חיים. ושם קרב למים קוברים את המתים. כי הזקנים צריכים להיות קרובים יותר למקורות המים.
בקרבת מקום עץ אשל עתיק וגדול מימדים שהתיישב על באר עתיקה. כבר אין כאן יושבים. רק אנחנו והגמלים. מאיזה קצה של שביל מופיעים 3 בדואים שמזמינים אותנו לשתות קפה. אחד מהם חבר טוב של ספי. ככה זה. אפילו במדבר אתה פוגש מכר. משם ממשיכים למכתש שבהר עריף. למעלה בצניר שבמעלה ההר מישהו השאיר חפצים אישיים. עקבות של מבריחים שהשאירו קופסת סגריות מיצרית ונייר של גבינה. אנחנו בעקבותיהם. עוברים דרך מכתש רמון אחרי סופה של גשם וחול. החיים זה ללכת במדבר. החיים זה לדאוג למרעה לנאקות, למזון ולמקום ללילה. כמו שבט אברהם, כמו שבטי משה. החיים זה כאן ועכשיו. בלי פילוסופיות עמוקות, ללא תרגולים רוחניים. הולכים במדבר והרוח היא המובילה. אנחנו חלק מהכול ואנחנו לא כלום. לא כי זה כתוב באיזה ספר. זה ככה. בפשטות. חוזרים אל ארץ כנען, חבל ארץ של שבט העזזמה לכיוון באר שבע, ארץ אברהם.

סיפור משה הוא המשך לסיפורו של אברהם. משה מוציא את העם מעבדות שאברהם הכניס אותו אליה.
זהו הסיפור של כל אחד מאיתנו. לפעמים לוקח דורות רבים לתקן מעשה לא מוסרי. כל אדם חייב לראות עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים. כל אדם, כדאי שיראה עצמו כאילו הוא גרש את הגר וישמעאל בחולות המדבר. אז יהיה התיקון שלם ומלא.

אפרת שר-שלום הנגבי

תודות מיוחדות לספי הנגבי על התובנות והשיחות המרתקות, על הידע העצום והאהבה.