"באהבה נבראתי, ובאהבה אשאר לעד. מה יכול להפחידני אם אתן לכל הדברים להיות בדיוק כפי שהם"? (הקורס בניסים)
"יהיו נא כל הדברים בדיוק כפי שהם" (הקורס בניסים, שיעור 268)
שינוי בחשיבה הוא תהליך למידה, איטי או מהיר, על פי בחירתנו. הזמן עומד לרשותנו ללמוד את אשר נבחר. בסופו של דבר הלימוד הוא בלתי נמנע. אנחנו יכולים להיכנע באופן מוחלט, לתת אמון בחוקים המנוהלים ע"י כוח אדיר השוכן בתוכנו, או לדחות את הלמידה. כך או כך כולנו, עד אחרון המתמהמהים – נגיע בשלום הביתה.
אמון הוא היסוד עליו אנו נשענים בבואנו להאיץ את הלמידה. אמון הוא התמסרות לכוח גדול שחוקיו אינם משל העולם הזה. חוקים של אהבה ומציאות אחרת.
אמון הוא תהליך הלמידה ולכן ככל שאנו מרחיבים את הלמידה האמון מתרחב. לתת אמון פירושו לא לשפוט את מה שעיני הגוף רואות, ומה שהאגו אוהב לחשוב.
האמון מבקש מאתנו להכיר בכך שלכל אחד מאיתנו תוכנית הלימודים הספציפית שלו. הדברים מדויקים כולם. כל אחד מאיתנו ילמד את שיעוריו. אין צורך לשפוט על למידה איטית, על עשייה שגויה, על מה שנראה כטעות. לא רק שאין צורך בשיפוט. אין לנו את הכלים לשפוט. על כן אפשר לוותר על שיפוט ושליטה. ולתת אמון. אין טעויות. אין דבר לשפוט אותו. אין דבר לשלוט בו. כל הדברים מבורכים תמיד.
השלב הראשון: אנו מבחינים בין מה שתוכנו אהבה ומה שאינו
שלבי הלימוד הם שלבי האמון התומכים בנו בלמידה וביישום השלום. אם נזהה את עצמנו בתוך אחד מהם יקל עלינו לדעת שכדאי לחזור ולתת אמון. להיכנע. מה עוד אפשר לעשות?
בשלבים הראשונים אנו למדים שהשינויים בחיינו תמיד מועילים. לעתים אנו נדרשים לעשות שינוי בעצמנו. פעמים אחרות נדמה כאילו שינוי נכפה עלינו. שינויים אלו מטיבים איתנו תמיד. ההוראה שבבסיס הלימוד היא אמון בכוח הגדול הדואג לכל הדברים. השינוי המהותי הוא בדרך ההתבוננות שלנו לגבי מה שהוא בעל ערך ומה שהוא חסר ערך. ישנם המקרים הנדירים בהם בבת אחת אנחנו מאבדים באופן דרמטי את "עולמנו". שינוי פנימי ילמד אותנו להכיר במה שהוא בעל ערך האמיתי.
בשלב הבא אנו ממיינים את הדברים על פי התועלת שהם מביאים לנו. זמן רב נדרש על מנת שנלמד שכל האירועים בחיינו תכליתם אהבה. הרחבת האמון ויישומו לגבי דברים אותם הערכנו בעבר ועכשיו אין בהם עוד תועלת, היא תהליך לא פשוט. נדמה לנו כאילו נדרש מאיתנו להקריב קורבן על מנת לזכות בשמחה. מפחד שמא יאבד לנו כל עולמנו אנו עושים צעדים אלו לקראת אמון בהססנות ובחשש. אך משנתנו אמון והסרנו כל שיפוט, אנו מכירים בערך של הדברים. נותנים אמון וממשיכים הלאה.
בתקופת הוויתור נדמה לנו כי עלינו לוותר על רצונותינו האישיים לטובת האמת. מובן שדרישה כזאת אינה אפשרית. אך רק כאשר אנו נותנים אמון ומוותרים על מה שהוא באמת חסר ערך, אנו למדים שמתנת האמון היא שלנו. דבר לא נלקח. במקום בו ציפינו לצער יש עכשיו שמחה גדולה.
עכשיו תגיע תקופה של התייצבות. תקופה בה אנו יודעים כי מרגע שניתן אמון דברים מסתדרים. זהו זמן שקט בו מתגבשת הלמידה. עדיין לא למדנו כל כך הרבה כפי שחשבנו, אך למידה זו היא בהחלט חיונית להתייצבות ולהמשך הלימוד. אנו לומדים לוותר על מה שאינו מתאים לנו ושומרים על מה שהוא בעל ערך. עדיין אנו מבדילים בין אלו לאלו. אנו מבחינים בין מה שתוכנו אהבה ומה שאינו. הבחנה זו חשובה ללימוד אם כי אינה הלימוד כולו. כוחות אדירים הולכים לצדנו לעזור לנו בלימוד השלב הבא
השלב הבא: הדברים חייבים להתערער על מנת שניכנע ונתמסר באופן מוחלט
תקופה בה מתערערים הדברים חייבת להופיע. עדיין לא ראינו כי מקור כל הדברים באהבה.
עדיין לא למדנו כי הכל אחד, והדברים, הנסיבות, המפגשים – כולם נועדו לאהבה. אם קודם עסקנו במיון וויתור, וחשבנו שעם תקופת ההתייצבות אפשר לנוח, הרי שתקופה זו מבקשת מאתנו להרחיב את האמון עד אשר הכל יהיה שלום. את מה יש למיין, ועל מה לוותר?
בשלב הזה אנחנו עדיין אנו עסוקים בשיפוט. הדברים חייבים להתערער על מנת שניכנע ונתמסר באופן מוחלט. אין לנו אפשרות לשפוט. אפשר לוותר. לא להחליט איך פני הדברים צריכים להיראות. לא לדעת. "איני יודע לשם מה נועד דבר", "איני תופש את טובתי המרבית" – הם תרגולים שיקדמו אותנו בכל מפגש ומפגש. תקופה זו יכולה להימשך זמן רב. האמון מתעצם כאשר אנו לומדים להימנע משפיטה. בכל מצב ומצב אנו מבקשים רק את האמת.
תקופה של הישג מגיעה עכשיו. הישגים ממשיים נראים לעין. השלווה אותה אנו חווים מוצקה ואיתנה. עדינות ושמחה נמצאים לצדנו תמיד. אפשר לתת אמון. בכל מצב "קל" ו"קשה" אנחנו סומכים ללא שמץ של חרדה על הכוח המניע את הדברים כולם.
