עד כמה אתה מוכן לסלוח לאחיך? עד כמה אתה משתוקק לשלום במקום לסכסוך ואומללות וכאב שאין להם קץ? אלה הן אותן השאלות בצורות שונות. הסליחה היא השלום שלך… ( קורס בניסים פרק 29 הסליחה וקץ הזמן).

אושרינו ושלוותינו טמונים בהסכמה שלנו לסלוח לעצמינו ולמי שנדמה כי פגעו בנו.

סליחה לעולם אינה מבקשת שאקריב קורבן, שאוותר על עצמי למען הזולת, או לחילופין שאעשה טובה למישהו ואסלח לו. כמו שאנו נוהגים לומר לעיתים: אני הרי הטוב מבין שנינו אז אעשה לו טובה ואסלח לו…

"קורס בניסים" אומר לנו שהעולם שאנו רואים אין לו ולא כלום עם העולם האמיתי. העולם שאנו רואים אינו אלא תוצאה של מחשבותינו. על מנת שנוכל לראות את העולם הממשי עלינו לשנות את דרך החשיבה שלנו.

כל עוד אני רואה מלחמה אין אלו אלא מחשבות התקיפה שיש לי על אדם אחד לפחות. (ואני הראשון שבהם). והשאלה המתבקשת כאן בוודאי תהיה: "אז מה בעצם כל מה שאנחנו רואים כאן הוא לא אמיתי? ואיך זה שכולנו חווים אותו?".

כולנו שותפים לראיה שלנו. לכן כולנו שותפים ליצירה שלנו שהיא העולם הזה. המלחמות יחוו אצלינו כל עוד ניתקוף ואפילו במחשבה בלבד, לכן אם אנו לומדים להפסיק את המילחמה הפנימית שלנו , לא נצטרך להתגונן או לתקוף כי לא יהיה את מי. העולם יראה מקום בטוח להלך בו, ואלו שפעם נדמה היה שבאו לתקוף אותנו יבואו לברך.

הסליחה היא הדרך שמציע לנו "קורס בניסים" להפסקת המלחמה ולהבאת השלום.
אין הבדל בין הסליחה שלנו לעצמינו לבין סליחתינו לאחרים.
לעיתים נדמה לנו שהותקפנו על ידי חבר. אנחנו יכולים לסלוח לאותו חבר , לראותו באהבה ובכך אנו מתפייסים עם החלק שאותו חבר מייצג בתוכינו.

במקום שבו אנו תוקפים את עצמינו נתקוף אחרים. ובמקום שבו נסכים לראות בחסד את האחר שם נגיש מרפא לעצמינו.
לכן הסליחה שלי לאחי מזכירה לי כי הוא בלתי נפרד ממני. בכך אני מביא את השלום שלי אלי דרכו ומציע לו ריפוי ביחד איתי. ע"י סליחתי לו אני מכיר באחדותינו.

איש לא שולט במחשבותי מלבדי. איש לא מאלץ אותי לחשוב מחשבות שאין לי רצון לחשוב אותן. לכן איש לא יכול להחליף את מחשבותי מלבדי. אני האחראי הבלעדי לכל מה שקורה בחיי. ומה שאני רואה תמיד ישקף את מחשבותי. לכן אם ברצוני לחוות חווייה של שלום של אהבה עלי להחליף את מחשבות הפחד במחשבות אהבה את מחשבות המלחמה במחשבות שלום את הטינות שלי בסליחה. להניח לישן, להרפות מכל שפיטה עצמית לוותר על כל אשמה שהאשמתי את עצמי אי פעם ולהסכים לחוות רק חמלה כלפי עצמי, אותה חמלה שאני כל כך מבקש מן העולם. לאחר שעשיתי את הצעד האחד הזה אכיר בכך שסליחתי לעצמי מאפשרת לי לראות כל אדם בעיניים אוהבות וידי תהיה מושטות לשלום. לפתע אבין שלא האדם השני תקף אותי אלא מחשבותי שלי הקדימו לתקוף אותי ויצרו עולם התואם בתפיסתו.

אם ברצונינו לחוות חוויית שלום אחת ולו רק לרגע אחד ניתן לעשות זאת. רגע אחד שימשך לנצח. רגע אחד שבו אזכור את טבעי האמיתי. רגע שבו אני מניח לכל תקיפותי העצמיות לחלוטין. רגע שבו אני זונח את כל השפיטות שלי את עצמי ואת העולם רגע אחד שבו אראה את אהובי ומכרי ביופי שאין כמותו. רגע שבו לא יהיו עוד חומות ומחיצות. רגע אחד שלא ישכח לעולם. זהו רגע של סליחה. והרגע הזה הוא עכשיו.