הסימפוניה החמישית של בטהובן, שלה יש השפעה כל כך גדולה, לא הייתה קיימת פעם. זה נשמע מובן מאיליו וכמעט מיותר לציין. זהו שלא ! בואו נחשוב על זה לרגע. הסימפוניה החמישית לא הייתה חלק מה "מציאות". איך היא הפכה ל"מציאות"? אדם בשם בטהובן העלה אותה מדמיונו, מתוך עולמו הפנימי – שם היא התנגנה במלואה ובשלמות – אל הכתב, ומשם נסללה הדרך אל מה שאנחנו קוראים "המציאות". וכך הכרנו אותה. כחלק ממציאות חיינו.

על מנת ליצור את המוזיקה הזו מתוך ה"אין", בטהובן נדרש – לפרק זמן מסוים – להיות "לא מציאותי", לצעוד צעד אל מחוץ ל"מציאות"  – שהייתה קיימת גם בחייו: קניית פסנתר, רעב, שכר דירה….. – להיכנס לעולמו הפנימי, ולשים בפתח שלט לפרק זמן, כאילו אומר, "מצטער, אין כניסה למציאות"  ושם בפנים, ליצר שם דבר חדש, ולחזור משם עם שלל המיושם בעולם הפיזי שלנו.

אני קורא לחשיבה הזו שמאפיינת כל יוצר "לא מאמינים במציאות"

אנחנו חיים את חיינו רוב הזמן בתגובה למציאות, בתגובה למצבים ונסיבות, אנחנו ממש מהופנטים על ידי המציאות עד ששוכחים שיש בידינו אפשרות בלתי מוגבלת בעולם הפנימי ליצור ולהשפיע, כך שהמציאות תתחיל להגיב לנו !

האם ה"הפסקה מהמציאות" והיצירה היא נחלת האמנים בלבד ? בכלל לא ! הרעיון הזה נכון לכל דבר שנוצר על ידי בני האדם אי פעם על כדור הארץ. בדיוק כמו המסך שאתם קוראים עליו כעת את השורות האלו. מישהו "לא מציאותי" הגה אותו לפני כמה עשרות שנים ועכשיו הפך המסך לטבע שני שלנו, למובן מאיליו. זה עשוי להיות נכון גם לגביי איכות הארוחה שתכינו הערב וחוויית הטיול המשפחתי הבא.  לכולנו דמיון ויכולת יצירה.

כעת ייתכן ואתם מדווחים לעצמכם את דעתכם על מה שהמילים האלו מציעות, ייתכן ודעתכם שלילית, ביקורתית, או אולי חיובית. כך או כך, דעתכם ברגע זה מייצגת את המציאות שלכם. על מנת לקבל מהסדנה משהו חדש לחייכם, עליכם להיות "קצת אמנים" וקצת "לא מציאותיים", "קצת בטהובן……." למספר רגעים, למספר שעות, על מנת לאפשר ל "מציאות חדשה" לחדור פנימה.

 להרשמה לסדנה שתתקיים ב10 ביוני 2016 אפשר ללחוץ כאן