לאלוהים מגיעים ביחד. לא לבד. כי המצב האלוהי הוא מצב של אחדות. גם ריפוי אי אפשר לחוות לבד. ריפוי הוא תמיד בין שניים או יותר. כך גם במערכות יחסים.
ה"קורס בניסים" מזמין אותנו להגיע לאלוהים דרך מערכות יחסים. במערכות יחסים ישנה התפתחות שאם למדים להכיר אותה קל להתמודד גם בימים קשים. השלבים השונים יופיעו בכל מערכת יחסים אבל קל יותר לראותם במערכות יחסים רומנטיות.
מערכות יחסים הן מיוחדות. אנחנו הופכים אדם ל"מיוחד" שלנו. אהוב מיוחד או שנוא מיוחד.
תחילתה של כל מערכת יחסים היא אשמה. אשמה על מצב הפירוד הראשוני. זיכרון עמוק של מצב האחדות והאלוהים אותו נטשנו. אפשר להתכחש למצב האחדות אך אי אפשר לבטלו. האשמה איתה אנו מסתובבים היא אשמה על הנטישה הראשונה. אשמה זו אומרת לנו שאנחנו לא בסדר. אשמה שהיא החסר התמידי שאנו מרגישים. רעב תמידי למשהו לא ידוע.
שלב החוזה
עם תחושת הרעב, כשלא מספיק טוב, אנחנו מחפשים מישהו שיסתיר את האשמה. משהו שיגן עלינו מפני התחושה שאנחנו אשמים – אדם שיסתיר את האשמה, מישהו להתאהב בו, והוא בנו.
חשוב לזכור שכל מפגש הוא מבורך. המפגשים כולם נועדו לריפוי. רגע לפני המפגש היתה שם השכינה, ממתינה לברך, לוחשת לנו באהבה "הנה האדם שדרכו תוכלי לרפא עצמך". "הנה האדם דרכו תוכל לעשות את מירב הלמידה שלך". השכינה לא עוזבת וחוזרת שוב ושוב על דבריה. אלא שקולה הוא עדין ואוהב ולא פעם אנחנו מעדיפים להקשיב יותר לאגו.
כאשר האגו בוחר לו את מי "לאהוב", הוא רואה את האינטרסים שלו עצמו בלבד. הוא יוצא לשוק לסגור עסקה. אני אתן לך את הרגישות שלי, בתמורה אני רוצה את הכוח שלך. אתן לך את טוב הלב שלי, תן לי את הכישרון שלך. זהו מסע של גניבת דעת שלא בהכרה. בערפול, טשטוש והסוואה אנו בוחרים את מי שלדעתנו יצילו אותנו ממחסור באהבה עצמית. ואולי סוף סוף לא נחווה את כאב המחסור. ואולי בדרך נגנוב קצת מהיכולות והכישרונות של האדם השני. השלב הזה נקרא שלב החוזה. חוזה חליפין.
חוזה מתחיל להתגבש שנייה אחרי שהשכינה היתה שם כדי לברך. חוזה הוא המענה למחסור שאנו חווים ולאשמה שאנו מרגישים. והוא יחזיק מעמד ככל שנצליח לשמור עליו ולקיים את תנאיו. תנאי החוזה אינם מותירים מרחב לחופש, לרוח, לשלווה. חוזה מטבעו הוא כובל, עם קול הלוחש ללא הרף "אתה אשם" או "אני אשם". החוזה יבקש מאיתנו למסור את חיינו לאדם השני. אני אתן לך את ה"מחלות" שלי, ואתה תיתן לי את שלך. אני אשמש דלת סוגרת לכל מה שאינך רוצה לראות על עצמך, ואתה תעשה עבורי את אותו הדבר. אתה תסתיר ממני את הדפוסים הלא בריאים שלי ואני אסתיר את שלך. אתה תגיד לי כמה אני נפלאה ואני אומר לך. אבל ככל שנספר לעצמנו כמה האדם השני הוא מיוחד עבורנו, כך האדם השני יזדהה יותר ויותר עם האשמה שהוא מסתיר.
ככל שנרצה להכחיש, נימצא מגלים את האמת. כמה זמן אפשר לשמור דברים בסוד? מי שביקשנו להסתיר ממנו את החוסר מזוהה עכשיו עם מה שחסר. על אותן תכונות שבעטיין התאהבנו באותו אדם, אנו נוטרים לו כעת טינה. מה שניסינו להסתיר באמצעותו לא צלח. הוא כשל בתפקיד שיעדנו לו. מי יכול לעמוד במשא כבד כל כך? אפילו אנחנו לא עומדים בו. וכך אנו חוזרים להרגיש אשמה
המטרה היא אחת, היא אלוהים
האשמה המתעוררת תרצה תמיד להאשים. כל מי שלא עומדים בציפיות שלנו – אשמים. אלה שאכזבו אותנו כשלו במשימה. הם הפרו חוזה. שברו אמון. וכל מה שאפשר לומר על אויב נאמר על מי שכל כך היטבנו לאהוב. מה קרה לאהבה? לאן היא נעלמה? האהבה מעולם לא עזבה. אנחנו הם אלו שפעלו מתוך האגו. מתוך פחד. הפכנו את האדם השני למטרה ובכך אבדה האהבה.
המטרה היא אחת. היא האלוהים. המטרה היא להיות מאושרים. דרך האדם השני, ביחד איתו. המטרה היא למצוא את הערך האמיתי שלנו ביחד. אי אפשר להימנע מיחסים. אבל אפשר להגיע באמצעותם לאלוהים. בפירוד אי אפשר למצוא שום דבר אמיתי. המטרה חייבת להיות משותפת. אחת.
"בתוך מערכת היחסים שלך השכינה הניחה בעדינות את העולם הממשי. עולם חלומות האושר, שההתעוררות ממנו היא כה קלה וטבעית. השמים בטוחים. זה אינו חלום. משמעות בואם היא שבחרת באמת".