"מחשבות האלוהים הן הרחק מעבר לכל שינוי, והן מאירות לנצח. הן אינן ממתינות ללידה. הן ממתינות להתקבלות בברכה ולזכירה. המחשבה שאלוהים חושב עליך היא כמו כוכב, בלתי משתנה ברקיע נצחי. היא מוצבת כה גבוה בשמים עד שאלה שמחוץ לשמים אינם יודעים שהיא שם. אבל דוממת וצחה ונפלאה היא תאיר במרחבי כל הנצח. לא היה זמן שהיא לא היתה שם: לא היה מעולם רגע שאורה התעמעם או נעשה פחות מושלם". ("קורס בניסים")
מצב החסד הוא מצב קבוע ובלתי משתנה, מצב בו כל הדברים נרפאו לנצח. הכל שקט ואין שום דבר שיפריע לשקט. לא הפרעה קטנה ולא הפרעה גדולה. אין זמן שמשתנה. אין יום ולילה שיורדים. אין הבדלים, או שינויים או גוונים. הכל אחד. כי כל הדברים נרפאו שם לנצח. כל הריפוי מוגש והוא שלנו לקבלו.
התשובה ניתנה עוד בטרם עלתה השאלה. הניסים התרחשו עוד בטרם היה בהם צורך. אין בעיה שנשארה ללא מענה. זהו מצב של אור מתמיד שכל הדברים מתקיימים בו לנצח בשמחה. הכל מוכל בכל. אין מחסור. אין מאבק, אין צרכים, כי הכל מסופק. אין רצון כי אין מה לרצות. אלוהים קיים שם לנצח ואנחנו אחד איתו.
מצב השמים, כפי שהוא מכונה ב"קורס בניסים", הוא זמין תמיד. מצב זה קרוב אלינו יותר משנוכל לדמיין לעצמנו. הוא כאן. הוא עכשיו. ברגע הזה ממש ובכל רגע אחר שנבחר. הוא נוגע בכל קושי וסכסוך שאנו נתקלים בו והוא יוביל לפתרון שלם אם רק נסכים. זהו מצב ההוויה בשלמותה
גן העדן – גרסת הקורס בניסים.
מדוע אם כן המציאות אותה אנו חווים היא כה שונה מזו שמספרים לנו עליה?
הנה סיפור גן העדן כפי שמתאר אותו "קורס בניסים".
נדמיין מצב בו אנו חיים ברוח והרוח מאוחדת עם הבורא. אנחנו הכל בכל. אנחנו האור. כל החיים השרויים במצב אחדות ואהבה. אין מצב אחר שאפשר לדמיין כי אין מצב אחר. יש בנו כוחות בריאה ממש כמו לבוראנו, אנחנו רבי עוצמה ואדירי כוח. אנחנו הרוח.
מתוך מצב זה של אחדות באור ואהבה שלמה החלטנו לברוא לנו עולם משלנו. ליצור משהו משל עצמנו שנוכל לשלוט בו ולשחק בו את תפקיד ה"אלוהים". מחשבה מזערית זו שחדרה לשכלנו היתה בתחילה קטנה והלכה והתעצמה ככל שרצינו בה יותר. היתה זו מחשבת שפיטה. מחשבה המתחרה באלוהים. מחשבה לא אוהבת שמקורה בפחד. מחשבה שיוצרת השוואה ולפיכך יוצרת פירוד. פירוד מהבורא, פירוד מהבריאה. פירוד וריחוק שילך ויגדל וייצור הפרדה וניתוק מהעצמי האחד שלנו. מערכת חשיבה זו תיתן הצדקה למחשבות התקיפה והאשמה שלנו.
אלא שמצב זה לא באמת קרה ולא ממש יכול להתרחש. אי אפשר לבטל את מה שהוא אמיתי. מצב זה של פירוד ונטישה התרחש בדמיוננו. בשכלנו בלבד. הוא פרי מחשבתנו אותו אנחנו יוצרים. אפשר להתעלם מן האמת אבל לא לבטלה. אפשר להתגונן מפניה אך עדיין היא אמת נצחית. אפשר שנהיה עיוורים כלפיה, אבל מעבר לעיוורון ניצבת לה, באור, המציאות היחידה שלנו.
עיוורון זה הינו חלום. מציאות חלופית, אשליה שיצרנו ועדיין אנחנו מאמינים בה. האמנו יותר ויותר בחלום עד שנפלנו לתוכו ושכחנו שהוא חלום. בספר בראשית כתוב שתרדמה נפלה על האדם אבל בשום מקום לא כתוב שהתעורר. הסטיה והשכחה היו בתחילה מזעריות, אלא שיותר ויותר האמנו בחלום והפכנו אותו למציאות.
בחלום הזה יש לנו אויבים שרוצים לתקוף אותנו ועלינו להתגונן מפניהם. בחלום הזה אנחנו חווים מחסור ועוני, תסכול ואוזלת יד. בחלום הזה אנחנו נותנים תפקידים אחד לשני, כמו שילדים נותנים תפקידים לצעצועיהם ומאנישים אותם, נותנים להם רגשות ומחיים אותם, ועושים בהם כבשלהם. משחקים אלו של שליטה ושפיטה הם בדיוק צעצועי המלחמה שלנו. אנחנו נותנים תפקידים אחד לשני מבלי לראות מי הוא שנמצא מולנו. אנחנו נותנים לעצמנו תפקידים שכל כך מרוחקים מתפקידנו האמיתי. אנחנו משחקים בצעצועי מלחמה בהם אנחנו תוקפים את עצמנו ואת העולם. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מהו הדבר הנכון עבור כל אחד, מי צריך לעשות מה ומתי, מי לא בסדר ולמה, מה דורש תיקון ואיזה, ואיך בכלל היה צריך לברוא את העולם הזה.
נדע ונאמין ונבקש להתעורר
ממש כמו שבחלום הלילה שלנו אנחנו נותנים תפקידים שאינם קשורים למציאות כך המציאות היומית היא חלום. ביום יום אולי לא נזהה מחשבות אלו כקיצוניות כל כך. אבל בכל שפיטה שאנו שופטים אנחנו כאילו אומרים: 'טעית אלוהים'. הקושי היותר הגדול הוא שאנחנו לא מודעים לכך שעם כל שפיטה שלנו את האחר, את עצמנו אנחנו שופטים. ושפיטה זו מחזקת את מצב החלום ואת השכחה של מי אנחנו באמת.
זה נשמע פילוסופי. אולי אפילו דמיוני. אבל אם לרגע נקשיב לאמת השקטה שנחה בתוכנו, נדע ונאמין ונבקש להתעורר. איך מתעוררים? איך יוצאים מזה? מצב החסד זמין לנו תמיד. יהיה זה רגע שבו נבחר. וכל רגע הוא טוב ונכון. רגע ללא שפיטה או האשמה. רגע אחד ויחיד יספיק. באה הגאולה.
אהבה היא זו שבראה אותנו. לכן נוכל להתעורר אל המציאות האמיתית אם נבחר באהבה. מצב האהבה הוא מצב של אחדות. אם רק נצרף עוד אדם אל מצב האהבה ולא נראה את האינטרסים הנבדלים שלנו. ואם נתקשה ונרגיש איך האגו מתעקש, נבקש לראות בדרך אחרת. נבקש עזרה. הבקשה הקטנה הזו תספיק. מצב החסד מחכה לשמוע את הקריאה כדי לענות לה.
יצאנו בנפרד למסע ארוך ומרוחק אך אין אפשרות שנלך לאיבוד. אולי נשתהה מעט, נפנה פניה שסוטה לרגע הצידה. אבל תמיד נחזור אל השביל המוביל הביתה. עכשיו אנחנו חוזרים יחד. כי זהו רצוננו.
"המסע לאלוהים אינו אלא ההתעוררות מחדש של הידע אודות היכן אתם תמיד ומה אתם לנצח. זהו מסע ללא מרחק אל עבר מטרה שמעולם לא השתנתה". ("קורס בניסים")
יבוא נא השלום עלינו, המבקשים ריפוי.
