"לסלוח משמעו פשוט לזכור רק את המחשבות האוהבות שנתת בעבר, ואת אלה שניתנו לך. את כל השאר צריך לשכוח". (קורס בניסים "צללי העבר"- פרק 17)

סליחה היא הכלי המרכזי לריפוי כפי שמציע לנו ה"קורס בניסים". הסליחה מסדרת את הדברים בסדר הנכון שלהם. היא מבחינה בין מה שהוא אמיתי ובין האשליות. את מה שמקורו בפחד היא מזהה כאפסי ולא ממשי. לסלוח פירושו להכיר בערך האמיתי של הדברים ולבטל את מה שאינו ממשי.

מקורה של הסליחה הוא באהבה שאינה שופטת ואינה רואה הבדלים. אהבה שאוהבת את כולנו בשוויון ובמרביות. אין היא מבחינה בין מי ש"נעשו" לו הדברים ובין מי ש"עשה" אותם. היא הכלי שמגישה לנו השכינה היודעת אותנו בקדושה בלבד. כפי שאלוהים ברא אותנו.

מעשה הסליחה נעשה מתוך ההסכמה לראות שמה שנדמה לי ש"נעשה", אני עושה לעצמי. תפישה הרואה את העצמי כחלש, חסר ערך, וכמי שצריך לעמוד על המשמר ולדאוג שערך זה לא ייפגע. תפישה זו של אני חסר ערך יוצרת אשמה ותוקפנות ומחפשת פתרון חיצוני של הטלת אשמה. האשמה היא הכלי המרכזי של האגו השמח להרגיש קורבן בכל מצב. מצב זה מרחיק אותנו יותר ויותר מפתרון וממצב הבריאה הראשוני. לשם כך מוגשת לנו הסליחה ככלי מרפא המשיב אותנו אל האמת.

סליחה אינה מעשה נדיב שאנו עושים בהיותנו "טובים" יותר. הסליחה אינה הקרבת טובתנו למען האחר. הסליחה היא הריפוי שאנו מגישים לעצמנו ולזולת מתוך הכרה שעוולות העולם הזה אינן יכולות לפגוע בנו כי אנחנו ילדי האלוהים. אנחנו לא מתבקשים לסלוח על דברים אמיתיים אלא על עולם האשליה שאין לו קיום אלא בשכלנו. אילו היו דברים אלה, עליהם אנו סולחים, אמיתיים – היינו הופכים את החטא לממשי ואת מעשינו לבעלי כוח על הבורא. לסליחה יש כוח ריפוי על עולם הכזב. עולם האשליה אותו אנו רואים כממשי. הסליחה אם כן היא סליחה על מה שאינו קיים.

אלמלא היינו מאמינים בחטאים לא היה צורך בסליחה

ישנם שני עולמות המנוגדים זה לזה ואין קשר ביניהם. עולם האשליה שהוא יצירה שלנו, ועולם האמת. הסליחה גם היא אשליה, האחרונה מבין האשליות. אלמלא היינו מאמינים בחטאים לא היה צורך בסליחה. אילו היינו מזהים עצמנו אך ורק כמי שאנו באמת, לא היינו זקוקים לסליחה שבאה לבטל את העולם שיצרנו. הסליחה באה לבטל את מה שמעולם לא היה. הסליחה מסתכלת על האשליות ביודעה שאין הם האמת. ברוך ובעדינות היא עוזרת לנו להביט על כל מה שמרושע ומרשיע בעיננו, זה שדורש ענישה, וזה שהוא שיקרי. היא מכוונת את שכלנו להתבוננות חדשה ואחרת. היא אינה הולכת שולל אחר צורה חיצונית כמו מי מכאיב למי יותר, מי התוקף ומי המתגונן. המסר שלה הוא שכל זה אינו קיים. צורות הפירוד בעולם האשליה רבות ומגוונות וכל מטרתן היא להכשיל את עצמנו ואחד את השני.

כל שיפוט הוא הרשעה. כל הרשעה היא הרשעה עצמית. האם באמת כך היינו רוצים לחיות? האם זה משנה האם השקר ששיקרנו לעצמנו קטן או גדול? האם זה משנה האם אחי חטא חטא חמור בעוד אני הקורבן או ההפך? עיניה האוהבות של הסליחה רואות רק טעות אחת. בעוד אנו רואים חטאים רבים ומגוונים המרשיעים את העולם ואת עצמנו ללא הרף, בעיניה מקורם בטעות. טעות שניתן לתקנה. וכל הטעויות סופן שייתקנו ואנו נשוב אל האחד.

בעיניה של הסליחה אין טעויות גדולות יותר מאחרות. אין תיקונים גדולים יותר מתיקונים אחרים. הטעות היחידה היא במצב הפירוד המדומה, והתיקון בביטולו. הסליחה מבטלת את הפירוד ומשיבה אותנו הביתה. חלומות אשמה מפנים את מקומם עם ההסכמה במה שאינו ממשי. השער אל האמת נפתח ואנחנו שבים אל מצב המזהה אותנו כבני אלוהים.

אפשר שנעכב את הסליחה. אפשר שנמשיך בחלומות שיפוט ומוות. אפשר להמשיך ולהאמין שכל זה ממשי. אבל בהאמיננו שכך הוא אין אנו יוצרים מצב אמיתי. אפשר שנתכחש לאמת. אי אפשר לשנותה. אפשר להתעלם ולא להיות מודעים לה. אי אפשר להעלימה. הריפוי ודאי. מקומנו בשמים מובטח, ואין שום אפשרות שאלוהים ינטוש אותנו. החיים הם תהליך עד להכרה של מי שאנחנו באמת. סופנו שנגלה את האמת. הזמן עומד לרשותנו. ואם נבחר תקצר הסליחה את משך הלימוד.

אלוהים אינו סולח מפני שבהיותו אהבה מעולם לא הרשיע

מכיוון שבכל חטא לכאורה שחטא אחינו אנו מאשימים גם את עצמנו, אפשר לבחור לסלוח לאח באופן מוחלט על כל מה שנדמה שהם המשגים שלו, ואחר כך לסלוח לעצמנו על אותם משגים בדיוק. כדאי להזמין את רוח הקדושה, השכינה להשתתף איתנו בתהליך, במקרה ולרגע נשכח עד כמה אנו אהובים.

כשאנחנו מונעים את הסליחה שלנו לעצמנו או לאחר אנו הופכים את הפגיעה לממשית. אנו הופכים את עצמנו פגיעים וחלשים בעיני עצמנו. תפישה זו היא שגויה מבסיסה. כי באותו חלק בשכלנו שהוא הרוח אנחנו אדירי כוחות ויכולות. מה שהוא מאלוהים הוא נצחי ויתקיים לנצח. על ידי הכרתנו בחולשה שלנו אנו הופכים את האמונה במוות הכאב באובדן למוחשי ואמיתי. במה שנרצה להאמין ואת מה שנרצה להעריך אותו נחשוב. פחד או אהבה. אשמה או סליחה. זוהי בחירה בחיים או במוות.

סליחה היא המרפא שלנו. הסליחה מציעה לנו ביטחון מוחלט ושלווה עמוקה. אושר שלא יסולא בפז. אלוהים הוא האהבה דרכה אנו סולחים. הוא אינו סולח מפני שבהיותו אהבה מעולם לא הרשיע. אבל אנו שהרשענו ומרשיעים איש את אחיו ואת עצמנו עם כל שפיטה קטנה כגדולה, חייבים את הסליחה לעצמנו על מנת לחזור ולהכיר בממשותנו ובמציאותנו האוהבת.

איך מתרגלים סליחה

אף כי הסליחה יכולה להתרחש ברגע, ניתן לתרגל אותה בתהליך ממושך יותר. לפני התהליך נזמין את השכינה – מורת האהבה. נבקש כי תשמור את רוח האהבה והתבונה לאורך התהליך כולו. נהיה בטוחים כי השכינה שהמתינה לבוא הרגע הזה תקדם פנינו לרפא ולברך על בחירתנו בשלום. נבקש שלום. נרצה שלום. נבקש להגיע אל מקור החמלה והאהבה. נסכים לוותר על כל טינה קטנה או גדולה. נבקש שלום. נראה בעיני רוחנו את האדם שלו אנו מבקשים לסלוח. נרצה מאוד. נרצה בכל ליבנו, נפשנו ומאודנו שיגיע השלום. שיהיה שלום. נבקש ריפוי. נבקש לראות את האדם השני כחלק מאיתנו. בן של אלוהים. כמונו. ונסלח. נסלח ונשחרר. נסלח וניתן אמון. נאהב ונאהב עוד ועוד כמו שאלוהים אוהב. ואת עצמנו נאהב ונסלח, על כל הטעויות וכל המשגים. על הכל נסלח עד שיהיה שלום. ולא יהיו עוד מחיצות וחומות וגבולות שיפרידו. ויהיה שלום. יהיה שלום.

מי ייתן והסליחה תשרה על העולם.